המושג למידה מרחוק , התפשט בעשור האחרון בהרבה מסגרות אקדמיות ,
אוניברסיטאות , מכללות ואפילו בתי ספר . למידה מרחוק היא שיטת לימוד , המקשרת בין
מורה ותלמיד ,אשר מרוחקים פיסית זה מזה,
(מבחינת המיקום וגם הזמן) .
נושא זה עורר (לפחות אצלי!), הרבה שאלות , כגון: האם שיטה זו יכולה להוסיף לתהליך הלמידה באמת (האם היא אפקטיבית באמת?) . האם למידה מסוג זה מתאימה לכלל הלומדים? האם צפוייה עלייה בהישגי הלומדים בשיטה זו? האם יהיה קל להעריך את הלומד בשיטה זו? ... ושאלות אחרות רבות.
למרות שאני שייכת לאסכולת הדוגלים בחשיבות התקשוב , וממאנת להמעיט מערך הטכנולוגיות בחיינו.
בכל זאת אני תוהה לגבי נושא ההבדלים האישיים של הלומדים , מאחר ואנחנו כמורים , מודעים לסגנונות הלמידה הרבים , בשיטת הלימודים הקלאסית . על אחת כמה וכמה , כשמדובר בלמידה מרחוק.אחד המחקרים אותו סרקתי בקצרה לפני זמן מה , היה מחקרם של נחמה שני ודר' רפי נחמיאס , שבדק את הקשר בין הצלחתם של תלמידי כתות ח-ט בקורס וירטואלי , לבין סגנונות החשיבה השונים שלהם. מתוצאות המחקר התברר , ששיטת למידה זו , מתאימה לתלמידים בעלי סגנונות חשיבה מסויימים (בעלי חשיבה ליברלית , וגם בעלי חשיבה מופנמת במקרה זה), וגם שיש להם ניסיון בטכנולוגיות ובסביבות מתוקשבות.
תוצאות המחקר האלו , לא ממש הפתיעו אותי , בתור מורה שכבר לימדה "שיעורים מקוונים" , וגם בתור סטודנטית שעברה קורסי למידה מרחוק במתכונת מלאה. אני תמיד חשבתי ששיטת לימוד זאת לא התאימה לכל תלמיד , אבל כאן אני חייבת לשתף אתכם בשאלה אחרונה , האם בשיטה הקלאסית של הלמידה , תמיד כל התלמידים הצליחו ? האם יש באמת שיטת לימוד , שתתאים לכל תלמיד בעולם?
אני עדיין חושבת , שלא משנה על איזה דרך למידה אנו מטילים את הזרקור , אנו תמיד נמצא בין התלמידים ,אחדים שמצליחים יותר , ואחרים שמצליחים פחות .
אז אולי אנחנו צריכים להבין שאין שיטה טובה יותר , אלא להבין שהיא לא צריכה להיות האחת והיחידה.