חלקנו הופתענו בתקופה האחרונה , כשנודע לנו על קיום זרמים המתנגדים בחריפות רבה לשימוש באינטרנט .
שקודם לכן חשבנו , שהעניין אישי ותלוי תרבות "מצומצמת" , כמו משפחה לדוגמה . אבל נוכחנו לגלות , שקיימים ארגונים שלמים , שמתנגדים לשימוש באינטרנט . ראינו את ההמונים "עשרות אלפים " ,מגיעים לאצטדיון ומוחים נגד כלי זה.
שלפי טענתם , נחשב לכלי הרס וחורבן , מה שכן התירו לשימוש בו , הוא רק צורכי סחר למיניהם !.
אותי אישית מאד עניינה הכתבה , למרות שקודם חשבתי שאין מצב שהמונים יתארגנו ויגבשו את אותה דעה לגבי נושא זה
"אפילו בלי לתת לנשים את הבמה להגיב , מאחר והמערך הזכרי האחראי על המחאה , השאיר אותן בבית" .
אני בטוחה שתופעה זאת קיימת גם בהרבה פלגים בסקטורים השונים ,ובדתות השונות. בעקבות זאת , אני תהיתי רבות , לגבי יכולת ההתמודדות של אנשים אלה עם העולם החיצון . האם באמת כך נוכל להגן על ילדינו ? האם מי שאינו מתחבר לאינטרנט מהבית , אומנם לא חשוף לאינטרנט במקום אחר? האם אני כהורה , חייב להיות מוטרד מהסכנות האורבות לילדים "וגם למבוגרים" ברשת , בלי לנסות למצוא דרך מוצא שתווסת את דאגתי? האם מה שאנו שומעים כמעט כל יום לגבי מקרי הניצול למיניהם , אכן מצדיק את המהומות כנגד הרשת ? האם יהיה אפשרי לוותר על כלי זה , ולחזור לעידן העט והנייר ?
שאלות רבות עלו בדעתי בעקבות אירועים אלה . ואני לא חושבת שהתשובה עליהן , תהיה קלה ומיידית .
מה שאני כן בטוחה , זה שדרך שמגיעים אליה בעידן שלנו , מתאפיינת בזה שאין לה אף פעם "פניית פרסה" אחורה. אבל תמיד יש בה את הצמתים , התמרורים , ושני הכיוונים.
לכן , אמרו החכמים , פיקח יודע לצאת מבעיות , שחכם אפילו לא נכנס אליהם.
משאירה אותכם עם השיר הנחמד של רופנזל " אין אינטרנט".
