והנה עוד שנה חלפה לה.. שנה גדושה בהתלבטויות, הצלחות ,לחצים ותהיות.
תחילה נתבקשנו להתייחס ולהביע דעה לכל אשר למדנו במכללה, דרך הבלוג שפתחנו.
אז נראה לי העניין כסוג של בירוקרטיה נוספת "לדיווח". ניסיתי לכתוב בתדירות מסוימת, לפעמים יכלתי לעמוד בלוח זמנים, ולפעמים נוצרה אצלי מין הרגשה של עומס יתר, במיוחד בתקופת מבחנים ומטלות.
כרגע, ובמבט לאחור, גיליתי "עולם ומלואו", דרך הבלוג שלי, והבלוגים של עמיתיי ללימודים.
הבלוג היווה , בהרבה מקרים, מקור תיעודי לכל מה שנלמד במכללה.
אמנם, אנחנו בתור קבוצת תקשוב במכללה, הראינו אחריות ורמת שיתופיות מאד גבוהה בלימודים. נעזרנו ועזרנו אחד לשני. בין אם זה דרך הפורומים הייעודיים, או דרך קבוצת הפייסבוק הסגורה שלנו, או בכל דרך אפשרית אחרת.
אבל, גם פה, הייתה לכל אחד מאיתנו, האפשרות לביטוי מלא של דעות אישיות , פידבקים, וסימוכין.
אין להתעלם מהעובדה שברגעים מסוימים, לי אישית הייתה הרגשת לחץ אדיר, עבודות ומבחנים על הראש, מטלות שבועיות ובנוסף לכל זה, עליי לכתוב בבלוג.!
היו רגעים שאמרתי לעצמי: " אלוהים... בשביל מה??", על אחת כמה וכמה שאזלו לי הרעיונות לכתיבה.
דבר שגרם לי לפעמים לחשוב הרבה על נושא לכתיבה, (במיוחד בשבועות החופש שבהן לא למדנו נושאים חדשים).
היום, במבט לאחור, אני מסתכלת על הבלוג שלי בפליאה, אני מרגישה שייצרתי "נכס" אישי השייך לי!
נכס זה ארצה כבר לעודד את תלמידיי לאמץ , בתקווה שדרכו יוכלו לבטא את הרהורי ליבם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה