שילוב סרטונים בהוראה

סרטים זה עולמם הקסום של צעירים כיום, לכן, שילוב סרטונים בהוראה יכול לתרום הרבה לתהליך הבנת הנלמד והפנמתו.
אנחנו בתור מורים, משלבים כל העת סרטונים ואנימציות בשיעורים השונים. וכמורים למדעים,
אנו משתמשים בסרטונים וסרטים בתדירות גבוהה יותר. נשאלת פה השאלה, האם אנחנו מפיקים את התועלות הרצויות מהצגת הסרטון, רק מעצם הקרנתו? או שמא צריך לבסס תהליכי למידה הבנויים על משימות משמעותיות שניתן לשלבם במהלך הצפייה , לפניה או אחריה?
פרופסור סלומון טוען, כאשר לומדים לא מקבלים הנחיה לפני הסרט, לרוב התוצאה תהיה עיבוד רדוד של המידע והשלכות קוגנטיביות נמוכות.אך כאשר המורים נותנים הנחיותלפני הצפייה בסרט, ומאפשרים לפתח דיון ולהסיק מסקנות לאחר הצפייה,הלומדים ערים יותר למסרים נוספים ומפתחים רעיונות מעמיקים.

סרטון יכול להשתלב במערך השיעור בכל אחד מהשלבים, תחילתו, אמצע השיעור, או בסיכומו.
מה שכן הוכח, שסרטון שאינו מבוסס על הנחיות מראש, או על משימות מראש, לא יבטיח תהליך למידה מיטבי.
לדעתי,סרטון טוב, הוא סרטון המאפשר ללומד לתהות ולחשוב עוד יותר אודות הנלמד, ובספיקטרום רחב יותר.
סרטון המעורר אצל הלומד סקרנות לשאול שאלות ולדעת יותר.
בשבילי, כל עוד אני פוגשת במסדרונות בית הספר ,תלמיד שרץ לקראתי, במיוחד כדי לספר לי על סרטון דומה לזה שהקרנתי בשיעור האחרון, ושהוא בעצמו חיפש וצפה, וככל שאני רואה את הברק בעיניים שלו מרוב התלהבות, אני
נוטה להאמין בהשפעתם של סרטונים אלה על תהליכי הלמידה וטיבם.

תוכנית התקשוב בישראל

את חקר נושא מדיניות התקשוב במדינות שונות, נתבקשנו לבצע במסגרת הקורס "היבטים גלובליים של התקשוב " . נוכחנו לגלות סוגי מדיניות שונות, ואינטרסים שונים למדינות העולם (מפותחות ומתפתחות). עמדנו על מקור השינוי בתוכניות, והתוצאות של השינוי.

בפוסט זה אתייחס למדיניות התקשוב של ישראל, אשר מצהירה שהצורך בהטמעת התקשוב:

 

"לא נועד רק לתרום לתלמידים כפרטים אלא גם לסייע להעצמת מדינת ישראל מהבחינה הכלכלית - למשל באמצעות חיזוק יכולתה להתחרות במדינות אחרות בשווקים הגלובליים - וכן לאפשר לתושביה להעשיר את קשריהם החברתיים והתרבותיים." מתוך דו"ח מבקר המדינה .

המחקרים השונים מעידים על עלייה , הן במספר המשתמשים והן במספר המחשבים המוקצים לבתי נספר.

אבל מצביעים על מיקומה  "הלא מתקדם" של ישראל מבחינת "מחשוב" בתי הספר שלה , ביחס לעולם המערבי.

ממצאי דוח מבקר המדינה, מלמדים שבבתי הספר בארץ יש עמדת מחשב אחת בממוצע לתריסר תלמידים. בכ-60% מבתי הספר בישראל מספר עמדות המחשב שעומדות לרשות התלמידים יחסית למספר התלמידים, קטן מהממוצע הארצי; בכמחצית מבתי הספר יש עמדת מחשב אחת בלבד בממוצע ל-20 תלמידים ויותר עד לכדי העדר מחשבים לתלמידים; כשליש מבתי הספר בישראל אינם מצוידים כלל בעמדות מחשב לתלמידים. תוצאות של מחקרים בין-לאומיים שנעשו בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת העלו כי היקף ההצטיידות של בתי הספר בישראל במחשבים בהשוואה למספר התלמידים שלומדים בהם קטן לעומת היחס הממוצע במדינות המפותחות.

אשר ההבדלים מתעצמים בין המגזרים השונים, המגזר החרדי לדוגמא אינו מעוניין בשילוב המחשב בכלל, ובמגזר הערבי היחס בין מספר התלמידים למספר עמדות המחשבים הוא 1:12 .

אפילו המספר הזה לפי דעתי, אינו משקף  את המציאות, בתור מישהי שעבדה כמטמיעת תקשוב בבתי ספר ערביים למשך שנתיים רצופות, יכולה להעיד על מספר תלמידים גבוה יותר ממה שהוזכר(יחס מספר תלמידים למספר עמדות). נקח לדוגמא את בית הספר בו אני עובדת, ו(יש לזכור שאותו בית ספר קיבל את המחשבים בתרומה מאנשים מהעיר, ויש גם לזכור שמצב בית ספרי נחשב ל"מעולה" יחסית לשאר בתי הספר במגזר).

יש לזכור גם , שבית ספר זה נמצא במרכז הארץ , נחשב לאחד מהמובילים בעיר, ומקבל תמיכה ותרומה לוקלית כל הזמן  מנכבדי העיר !

אותו בית ספר מונה 600 תלמידים, המשרתים אותם 20 מחשב (בתוך מעבדת המחשבים) , ועוד 5 מחשבים המפוזרים בין חדרי השיעורים הפרטניים והמעבדה! דבר זה משנה את הערכים בצורה מאד משמעותית בעיניי. על אחת כמה וכמה, כשמדובר בבתי ספר אחרים שנכנסתי אליהם , שאפילו את הקירות למעבדת מחשבים לא היה להם.

אני בטוחה שישנם בתי ספר במגזר היהודי, שטרם הגיעו למספרים המדווחים גם הם.

אז אולי באמת הגיע הזמן להתעדכן בצורה מעמיקה יותר אודות מצבנו החינוכי, ולהפסיק לבנות השערות חסרות כל רקע ותשתית מציאותית.

 

הערכת סביבות למידה מתוקשבות

לפני תחילת לימודיי, התרגלתי להכנס לאתרים הלימודיים השונים, להתרשם, להתפעל,ואולי למאן להמשיך בגלישה בתוך אותו אתר, מתוך "אי - אהדה" לאותו אתר. וכל התהליך הזה היה אינטואטיבי  במלואו וללא שום הגדרות ברורות.
היום, השלוב של שני הקורסים בהם אני לומדת,  "הערכת טכנולוגיולת ידע" ו "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות",הקנו לי בסיס מוצק יותר להערכה. החשיפה לכלים השונים והמגוונים, פרשה בפניי את האפשרות לניתוח ולהערכה, בצורה אובייקטיבית יותר. אני גם בטוחה עוד יותר, שהמשך שני הקורסים יתרום לי עוד יותר בעניין ההערכה.


הצורך של הערכת סביבת למידה מתוקשבת גבר בשנים האחרונות, מהסיבה והידע הפך להיות "נחלת כל". דבר שבעיניי מקשה עוד יותר על תהליכי ההערכה, מאחר ואין שליטה על כמות החומר, איכות החומר, וסוגי המשתמשים המזינים את האתר בחומר(תחומי העניין שלהם , הידע שלהם...) .
פתרון מאד הגיוני להתלבטות זאת, מצאו חוקרים רבים אחרי עיסוק ממושך בשאלת התוכן הרלוונטי, והמשרת את התהליך הפדגוגי. אשר הציעו כלים שונים ומגוונים, שניתן להסתמך עליהם בעת בחירת פעילות לימודית מסוימת.
 קלי ושמיר,  שתי חוקרות שגילו שכלי ניתוח אתרים לימודיים , אינם מתייחסים לפן הפדגוגי , אלא לעיצוב, הנוחות וההתמצאות, התוכן הברור והאבטחה.  החליטו לבנות כלי הערכה "מחוון", שמיועד להוות תשתית להערכה פדגוגית לסביבות הלמידה המתוקשבות השונות והמגוונות שקיימות היום. 

המחוון מתבסס על כמה מימדים:קירוב החומר לעולם הלומד-ניצול הערך הטכנולוגי.-רמת החשיבה הנדרשת.
-הכוונה לתוצרים עשירים והערכה שזורה.

קישור לסיכום המחוון:
http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=1443