פינלנד, ישראל ורפורמות בחינוך!

מקבלי החלטות במערכת החינוך הישראלית, לא חוסכים מאמץ בחיפוש אחר סוג הרפורמה, שיבטיח העלאת מעמדה של מערכת החינוך הישראלית ביחס למדינות המערב.
ניסיונות אלו לא הוכיחו תועלת עד כה, המערכת עדיין "צולעת", אחוז הנושרים מבתי ספר לא קטן, מבחני הערכה הבודקים את התלמידים כאילו הם "תלמיד אחד", עדיין קיימות ונחשבות לאבן מכשול בדרכי רבים.
מחנכים בעולם תוהים ,איך מדינה כמו פינלנד יכלה בזמן כה קצר יחסית, לרוממם את המערך החינוכי שלה לגבהים מסחררים.
מתוך עיון מהיר במחקר לקחים מפינלנד :Pasi Sahlberg. "Lessons from Finland"d, שהטיל זרקור על הגורמים להצלחה הפינית. מתברר שהסוד דווקא לפי המחבר, במורים עצמם. הרי בפינלנד, מתקבלים להוראה רק מורים מומחים ומצטיינים. ההוראה נתפסת כמקצוע נערץ  , אשר מעטים "זוכים" לעסוק בה. מתוך 20.000 מועמד ללימודי הוראה  , נבחרים רק 5000 בכל שנה. בהשוואה למצב בישראל, אשר תנאי הקבלה, והדרישות מפרחי ההוראה נחשבות כבעלות הסף הכי נמוך בהשוואה לשאר מסלולי הלימוד האקדמי(רפואה, משפטים,וכו'ׂ) . ואפילו במקרים רבים, מתקבלים מורים למערכת החינוך, למרות שאין בידם כל תעודה פורמלית לעיסוק בהוראה. (אין לשכוח שבפינלנד מורה מתחיל חייב להחזיק בידו תואר שני לפחות!!, ולגננות , אפשר להתפשר על תואר ראשון!).
 גורם שני להצלחת המערכת הפינית, הוא שאין בה מערכות דיווח בירוקרטיות, דבר שלא גורם למורים להרגיש מאוימים, ושיש עליהם פיקוח יתר.מורים בישראל יוכלו להבין משפט זה מאד טוב, במיוחד בעקבות הרפורמה החדשה שהגבירה את חובת הדיווח הבירוקרטי.

למורים בפינלנד יש אוטונומיה ואחריות לגבי תוכנית הלימודים והערכת התלמידים.והכי מעניין במערכת הפינית, שאין בה מבחני הערכת התלמיד. אחד ההסברים של פינלנד בעניין זה, שהמטרה היא לעודד למידה אישית ויצירתיות. לכן ההתקדמות האישית של התלמיד ,נשפטת לפי הישגיו האישיים והתקדמותו "בהשוואה לעצמו". וגם בעניין זה, שווה להיזכר במצב בארץ, ובמבחנים "הקולקטיביים" שאינם מבחינים בהבדלים האינדיבידואלים, ומתעלמים מהקצב האישי ומהשונות שבין הלומדים.
ארצה לסכם רשומה זאת, בהדגשת נחיצותה של "מהפכה" מהותית במערכת החינוך בישראל. מערכת החינוך בארץ זקוקה לשינוי "מהשורש". צריך להחמיר בתנאי קבלה ללימודי הוראה, להדגיש את חשיבותם של הדרכות מובנות ושיטתיות.
לתת למורה אוטונומיה בהערכה , ולהחזיר למקצוע ההוראה את הכבוד הראוי לו, בכדי שיהפוך להיות קריירה בעלת ערך .






 

השימוש בסימולציות בהוראת המדעים

 

סימולציה,היא אפליקציה ממוחשבת המדמה תהליך כלשהו, ומייצגת מאפיינים מסוימים בהתנהגותה של מערכת. הסימולציה יכולה לשמש ככלי להוראה – מרחוק, ופנים אל פנים -בכיתה. בשונה מאנימציה, סימולציה מאופיינת באינטראקטיביות, הדורשת את השתתפות המשתמש, באמצעות מתן שליטה על נתונים המאפיינים את המערכת המוצגת. כמו כן, סימולציה מאופיינת במורכבות גבוהה– משולבים בה מספר אינטראקציות אפשריות כגון שליטה על מספר משתנים והצגת מגוון ייצוגים בו-זמנית )כגון: מספר זוויות להתבוננות, מספר היבטים כתוצאה מהנתונים, מבטי מיקרו , מאקרו וכו'.

לימודי מדעים , מאופיינים בדרך כלל , בקיום רעיונות מופשטים , אשר הלמידה שלהם מורכבת. לכן השימוש בסימולציות מאפשר למידה מעניינת ומגוונת מחד , והבנה עמוקה של הנושא הנלמד , מאידך.

מחקרו של שלnico rutinfsdf nico rutten  הנקרא השפעות של הדמיות מחשב בחינוך במדעים על הלמידה,הסוקר מחקר ניסויי למחצה שנערך בעשור האחרון לגבי ההשפעות של הדמיות מחשב בלימודי מדעים על הלמידה. התמקד בשתי שאלות מחקר: כיצד השימוש בהדמיות מחשב יכול לחזק את החינוך המסורתי, והאם השימוש בהדמיות מחשב הוא הטוב ביותר כדי לשפר את תהליכי הלמידה.מהמדור: הוראת המדעים הספרות שנסקרה  דרך מחקר זה ,מספקת הוכחה מוצקה לכך שהדמיות מחשב יכולות לחזק את ההוראה המסורתית, בייחוד ככל שזה נוגע לפעילויות במעבדה. אולם במהלך רוב המחקר הזה לגבי השימוש בהדמיות מחשב, החוקרים לא לקחו בחשבון את ההשפעה האפשרית של תמיכה מצד המורה, מהלך השיעור, והמקום שיש להדמיית מחשב בתכנית הלימודים.

הדבר הראשון אותו צריך מחנך לבחון, לפני שילוב סימולציה במערך ההוראה, הוא מידת התאמת ההדמיה להוראה . הערכת תרומתה להוראה, הן מבחינה פדגוגית והן מבחינה טכנולוגית. חשוב להתייחס למימדים השונים בשני ההיבטים ( פדגוגי וטכנולוגי).

  בעיות אחרות וקשיים שונים, יכולים להופיע בדרך הלימוד על ידי הדמיה , שיכול להיות מצב , שתלמידים אחדים ( שלא מקבלים הנחיה מהמורה) , יתמקדו דווקא בצבעים ובצורות במקום להתמקד בעקרון המדעי. הקושי השני יכול להיווצר עקב יצירת תפיסות שגויות , תלמיד תופס את הייצוג כמו שהוא , ולא יכול לעשות את האבחנה בין ההנפשה למציאות. Wellington,2004)).

לכן , למורה יש תפקיד מאד חשוב בהנחיה ובהובלת התהליכים. ובהדגשה על שימוש מושכל בכל כלי טכנולוגי.

בלוג , למה ?

בלוג, ובעברית רשומון או יומן רשת. הוא אתר אינטרנט, אשר יוכל כותב הבלוג או (הבלוגר), לפרסם רשומות או "פוסטים" שהוא מוסיף בתדירות מסוימת .

אם הינך קורא מילים אלו, סימן שאתה נמצא בתוך בלוג. בלוג בדרך כלל, נועד להוות מפרץ לחוויות, לחדשות ולמחשבות.
בלוג זה שונה משאר הבלוגים ,מאחר והוא נועד ללוות תהליך מתמשך של למידה אישית, ולתעד חוויות ונסיונות אישיות של כותבת הבלוג.
הרבה מפורסמים מקפידים לכתוב בבלוגים אישיים, ולהביע את דעותיהם בנושאים אקטואליים שונים.
אני בתור בלוגרית שלא בחרה להיות כזאת , אלא חויבה לעשות זאת בשלב מסוים. מרגישה היום ,שאפילו אם אסיים את הלימודים, ואפילו אם זמן "החובה" תם, מרגישה ששוב ארצה להמשיך בכתיבה. ואולי אפתח עוד בלוג בשפת האם שלי.
אני גם תוהה, איך אוכל לשלב את הבלוג לצורכי הוראה/ למידה!. האם הבלוג יוכל להוסיף לחווית הלמידה אצל תלמידיי עוד ערך מוסף! מהי הדרך האפקטיבית ביותר שתוכל לרתום את הבלוג למען למידה איכותית יותר?.
אני תוהה גם, באם לחשוף את תלמידיי, ולעודד אותם להפעלת בלוג אישי משלהם! ובמקרה זה, מה התכנים שמן הראוי שידגישו? ואיזה תועלת יכול הבלוג לתת להם ?
אני בטוחה שבלוג יוכל לשפר את השפה של הכותב, ולהעלות את הדימוי העצמי , ובמיוחד אצל אלה שמרגישים בחיי היום יום, שאינם "נחשבים". אני גם חושבת שבמקרה של משימות כיתתיות, אולי ניתן ללמוד בשיתוף, להגיב לחברים, ללמוד מחוויות אישיות של האחרים...
לסיכום, נכון לעכשיו ,בלוגים אינם נחשבים לכלי עזר בתהליכי הוראה/ למידה. אבל אין לנבא מראש, שהמצב הזה אכן יישאר כך. אולי, יתגלו לאחדים מאיתנו , יתרונות וסגולות של הבלוגים ,המשרתות את תהליכי ההוראה למידה , ויעודדו שימוש בכלי זה באופן רחב יותר.

מורה מקוון

אין אני מתווכחת עם העובדה שלימודי התואר ,שאני לומדת כעת, ערערו אצלי הרבה תהיות לגבי מיקומי כמורה.
הם הרחיבו את האופקים בפניי ,ושכנעו אותי עוד יותר, באמרה שתמיד הובילה אותי,"השמיים הם הגבול".
העובדה שאנו נמצאים בעידן כה מגוון ועשיר, עידן שמתאפיין בשינויים המקבילים למהירות האור.
עובדה זאת, לטעמי , מחייבת הן את מקבלי ההחלטות והן את המחנכים , לעבור מין אדפטציה מבנית כוללת.
מורה בעידן שכזה, יימצא חסר ברירה אלא להתאים את עצמו לעושר הסובב אותו.
וכשמדובר במורה המגוון וזורם ביחד עם גל הקדמה שמאפיין את העידן הנוכחי, בוודאי יבלוט בראש הרשימה , המורה המקוון.
רבים מגדירים את המורה המקוון , כזה המשלב טקסטים דיגטליים, מפתח סביבות למידה סנכרוניות ו/או א-סינכרוניות וכו'.
לפי דעתי האישית ,לא פלא שמחקרים טרם הוכיחו את יתרונותיה של שיטת הלמידה המקוונת על שיטות אחרות.  
כל עוד אנו כמורים , ממשיכים לעסוק במישור הטכנולוגי, ומתעלמים מהפעלת השיקולים במישור הפדגוגי.
מורה מקוון טוב, הוא זה שיוכל לספק הקשר של למידה ושותפות. ולזמן סיטואציות לימודיות המעודדות את הלומד לנצל את הכלים שברשותו, ללמידה איכותית יותר.

לסיכום אשאיר אותכם עם קריקטורה של המורה המקוון !

                                       

                                             

למידה דרך משחקים

רובנו דוגלים בגיוון שיטות ודרכי הלימוד, רק אחדים מאיתנו משלבים משחקים בלמידה, והרבה פחות משוכנעים  ביעילות של הלמידה דרך משחק.
נושא המשחק אינו יליד תקופתנו, ב"ספר החוקים" מביע אפלטון את דעתו המיוחדת על תפקידו של המשחק בחיים: "מהי הדרך הטובה לחיות? את החיים צריך לחיות במשחק, לשחק משחקים מסוימים, להקריב קורבנות מסוימים, לשיר ולרקוד, וכך להיות מסוגלים לזכות בחסדי שמים. המשחק הוא שעשוע אך אינו מהווה היפוכה של הרצינות, שום שהפרט המשחק פועל ברצינות ובכובד ראש, לעיתים עד כדי מסירות ודבקות ".
משקלו של המשחק המשתלב כתוספת לדרכי למידה אחרים, הוכיח את יעילותו במקרים שונים. התלמיד דרך המשחק נחשף לדילמה או לבעיה המעוררת אצלו מוטיבציה לפתרונה. השילוב הוויזואלי מאתגר את הלומד עוד יותר. התוצרים הסופיים מעודדים את המשך הלמידה לשלבים הבאים.
רפאלי ושגב (2011) מציינים שבני אדם לומדים כמעט כל מה שחשוב באמצעות משחק: ללכת ולדבר, להסתדר עם האחר, להתנהל עם שותפים ונגד יריבים ועוד.
בעיניי, לא קל למצוא דרך למידה שתוכל להקיף מספר כה רב של מימדים מאתגרים וגורמי הצלחה. חווית הלמידה דרך המשחק ,הינה קלף המבטיח העמקה והבנה , במיוחד והלומד מעורב מעורבות מלאה בתהליך, מתמודד עם בעיות ומתכנן צעדים, ואפילו מבין את המציאות בצורה טובה יותר.
הלוואי ודרך למידה זאת תאומץ בקרב מוסדות רבים, במיוחד שאנו בשיאו של עידן הרווי באמצעי מדיה אשר מושכים את הלומד ומעסיקים אותו בחיים היומיומיים. אז אולי הגיע הזמן שהלמידה שלהם גם תהיה מרובת אמצעים מאתגרים בדומה לחייהם האמיתיים!

 

HTML לפני- אחרי!

שפת  hyper text markup language)  HTML ), היא שפת תגיות לתצוגה ועיצוב דפי אינטרנט ותוכן לתצוגה בדפדפן.
הגרסה הראשונה של HTML, הושקה  בנובמבר 1995  (ׁHTML2.0). והשפה המשיכה להשתדרג עד שהגיעה לגרסה הנוכחית .
 
אחד הקורסים שלמדתי בסמסטר זה, היה קורס שפות וכלים לעיצוב סביבות למידה מתוקשבות.
שעד לפני תחילת קורס זה, הגדרתי את עצמי כ"הכל יכול". ולהפתעתי הרבה, הנה מגיע קורס שמנוגד לכל הציפיות שלי מעצמי (לפחות בהתחלה).  ושנראה לי בהתחלה כפרק מהסדרה "X-FILES" ! .
למרות מאמציו הרבים והמבורכים של ד"ר יאיר צדוק, המרצה  הנפלא של הקורס, להבטיח את הצלחתנו המירבית בקורס.
עדיין היו רבים שעיכול הנושא נשאר קשה בשבילם., כולל אותי.
הכי מוזר בקורס זה, שהצעדים שנעשו ביחד עם המרצה, היו כה ברורים ומובנים מאליהם בשבילי. עד שאני מנסה ליישם ולבנות לבד, אני נכנסת למעגל מטושטש, מי לפני מי? מה בא אחרי..? למה ואיך..? .
ניסית להיעזר בחברים, בייעוצים אישיים של המרצה איתנו, וזה חידד אצלי כמה נקודות הבנה, ועדיין לא הגעתי למיצוי טוב יותר של הנושא. רק שיהיה ברור, ניתן יהיה להעתיק את התגיות ולבנות אותם באותה צורה ולשנות רק צבעים וכו'... רק שדבר זה אינו בא בחשבון אצלי, ואין סיכוי שאתכנן למען השגת ציון , אלא למען למידה מעמיקה שתוכל לשרת את צרכיי בעתיד.
עד שהגעתי למסקנה אחת, אם אני לא "שוחה לעומק" לא אוכל לגלות את האוצרות הטמונים לעולם!
פתחתי את כל סיכומי השיעורים, את המדריכים וכל מה שקשור לנושא. פתחתי דף ניסיון , והתחלתי לנסות, לתהות ,לשנות ולהשאיר... עד שהגעתי לתוצרים הרצויים, אמנם שטרם שלטתי שליטה מלאה בעניין, אבל גם בדברים שאנו מתמחים בהם, עדיין לא ניתן להגיד שיש סיכוי לשליטה מלאה. אבל אני בטוחה שדרך תרגול רב יותר, והקדשת זמן רב יותר, אוכל לשלוט בקלות  בנלמד. וכדי להוכיח זאת, הוספתי ציטוט מפי אלן קליי, בתוך האתר שבניתי במסגרת הקורס ,שאומר:
הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד, היא להמציא אותו...
 

למידה שיתופית

תהיתי רבות בתור מורה ומחנכת, אודות שיטות ההוראה אותן אני מאמצת. ואכן, ניסתית חלק לא רע מהן. חלק מהן התאימו לכלל הגורמים המעורבים בתהליך הלמידה הוראה, ואחרים לא הוכיחו תועלת בעניין.
המושג למידה שיתופית , אשר חדר למסדרונות החינוך, הרבה לפני כניסת האינטרנט. והתייחס לאינטראקציה בין הפרט לסביבתו. במידה שתאפשר לו לבטא את  עצמו ואת היצירתיות שלו .
בעודה נחלקת לכמה סוגים (כמו שיטת הצוותים, קבוצת הרכבה JIGSAW שיטת הלימוד ביחד וקבוצת החקר.)
תפסה שיטה זו הערכה בקרב מחנכים ותלמידים כאחד. והוכיחה היותה רבת השפעה על הרבה אספקטים, כגון, הישגים לימודיים , יחסים חברתיים ושילוב בעלי צרכים מיוחדים.
בעיניי, לשיטת לימוד זאת, יש הרבה יתרונות אשר מעשירים את תהליכי הלמידה.
חלוקת המטלות והפחתת העומס, "העשרת" שאר חברי הקבוצה ע"י כל פרט בתוכה. התפתחות מתעדכנת של הידע השיתופי ופיתוח יכולת הידברות וחשיבה ברמה גבוהה בפתרון בעיות. דבר המעלה את סיכויי הקבוצה לקבלת תוצר מיטבי ומושלם.
למרות כל יתרונותיה של שיטה זו, אין זה אומר שכל התלמידים "נהנים" מיתרונות אלו. לפעמים נוצר מצב, שתלמידים מסוימים, מרגישים תסכול הנגרם בעקבות אי התמצאותם בחומר, או אי הבנתם את ההנחיות, ובמקרה של הלמידה השיתופית של היום (המתוקשבת), בורות טכנולוגיות יכולה להוות מכשול נוסף.
והדיון סביב שיטות הוראה עדיין ממשיך, והתהייה אודות הטובות מביניהן תישאר לנצח.

סמארטפונים , גלובליזציה וחינוך

 חדירתם של הסמארטפונים, לא נבלמה בכותלי המגזר המסחרי- עסקי, אלא שכבר רואים את ניצניה מבצבצים במערכת החינוכית .
הסמארטפונים, בני הדור השלישי +,"הנכדים " של הסלולארים הגיעו הרבה מעבר לייעודם המיוחל.
הסלולארי, שהחל לחדור לשוק בשנות השבעים, ע"י, מרטין קופר, שנחשב לממציא טכנולוגיית הסלולר. כשביצע את
השיחה הסלולרית הראשונה בעולם, באמצע השדרה השישית במרכז מנהטן, לעיניהם של העוברים והשבים פעורי הפה.
היישום היחידי שהיה אז לסלולרי, הוא ביצוע שיחה, ונשאר כרכושה של השכבה העליונה בחברה.
 עד לאמצע שנות התשעים, החלו הסלולרים, להיכנס לשכבות האוכלוסיות השונות. כיום, הם נמצאים בהישג ידן של האוכלוסיות השונות.
תרומתם של הסלולרים לחברה, לכלכלה, וכדומה, הייתה רבת השפעה, המסרונים, ה-MMS, החיבור לרשת האינטרנט,
איחד קצוות רחוקות מהעולם, והפך את העולם לכפר גלובלי עוד יותר.

תחילתם של הטלפונים החכמים "סמארטפונים" הייתה בשנת 2001 , אשר שילבו בתוכם את האפשרות לביצוע שיחות , מסרונים ושאר התכונות של הסלולר, ובנוסף לזה שילבו את היכולות המתקדמות של מחשב כף היד.

בישראל נהגו לכנות את הסלולרי בשם גנרי, "פלאפון", כתוצאה מהצלחתה הרבה של החברה , שהצליחה להטמיע את "מותגה" בחברה, למרות שיש היום נטייה גם לשמות אחרות, נייד וסלולרי.

השפעותיהם החברתיות של הסמארטפונים, נבדקה במחקרים רבים.
מחקרים מסויימים הראו, שהניידים מטשטשים את הגבולות שבין הבית לבין העבודה, משפרים את רמת הסינכרון בין משימות ופעולות חברתיות, ומסייעים לשמירת קשר בין בני אדם הרחוקים זה מזה.
אין להזניח את העובדה שלממשלות ולסוכנויות  ביון רבות נעשה קל יותר לאתר, להאזין ולחדור לפרטיותו של המשתמש.
נוסף לזה, בלטה תופעה המוכרת בשם "נומופוביה", אשר מתארת האנשים החוששים מניתוק הקשר עם הנייד מכל סיבה.

בתור מורה שפוגשת מספר לא מבוטל של תלמידים ,שסמארטפונים נחשבים לחלק בלתי נפרד מחייהם.
יכולה להעיד על מאפיינים לכאן ולכאן. בהתחלה חשבתי שמדובר בעוד כלי, אשר אין לו כל תועלת ,ולא תהיה גם בעתיד.
לאחרונה גילית שטועה אני, כן, טעיתי כשהפחתתי מערך כל כך רב של כלי כל כך חזק, שהתלמידים "נדבקים" בו .
במיוחד שהוא פותח ערוץ תקשורתי עם קבוצת השווים, דרך הרשתות החברתיות ובמיוחד פייסבוק.
רק לפני כמה ימים, נפל לי האסימון,.וחשבתי לעצמי: איך לא ניצלנו עד כה את הכלי הזה ? איך הרשינו לעצמנו לפספס את ההזדמנות לסיכוי הכי גבוהה של ההגעה לתלמיד?
הרהורים אלו, גרמו לי להתחיל לחשוב על נושא זה אפילו, במחקר הפעולה שאני אמורה להגיש באחד הקורסים שלי.
כולי תקווה שכן אוכל להגיע לממצאים שיוכלו לשרת אותי בעבודתי עם תלמידים , ולשרת את תלמידיי בסלילת דרכם להצלחה.